כתבה- שרון גניש
אחת המטרות של שיעורי נושא היא השבחת הכתיבה.
כאשר הצטרף בית הספר לפרויקט מ.ש.י ושיעורי נושא, הפכו לשיעורים מתוקשבים,חשבנו כיצד נוכל לרתום את הטכנולוגיה לטובת מטרה זו.
בשיטה המסורתית,כאשר הילדים כתבו במחברות, היכולת שלי כמורה לשפר ולהעצים את כתיבתם של הילדים הייתה מוגבלת. יכולתי לקחת את המחברות, לתת משוב על הכתיבה ולבקש מהם להגיש שנית, תוך התייחסות להערות הכתובות במשוב.
תהליך השינוי בכתיבה הוא איטי ומעיק הן על התלמיד והן על המורה. עם המעבר לתקשוב,עלה רעיון להקרין על גבי המסך בכיתה את תשובות הילדים, כאשר בכל פעם נבחר תלמיד או שניים. המחשבה מאחורי רעיון זה הייתה,לעבוד על נושא השבחת הכתיבה באמצעות שיעורי הבית, כאשר הערך המוסף הוא,שכל התלמידים בו זמנית נחשפים לתהליך זה. הם לומדים קריטריונים לכתיבה נכונה, הן מבחינת המבנה התחבירי והן מבחינת התכנים.
הדילמה שעמדה לנגד עניינו הייתה הפן הרגשי והחברתי של התלמידים. החשש היה שהצגת תשובות הילדים במליאה, תעורר ביקורת שלילית אשר תוביל ללעג וזלזול כלפי ילדים שתשובותיהם לא יהיו כתובות כנדרש. מכיוון שהאמנו שדרך זו אכן תמנף את רמת הכתיבה של הילדים, החלטנו ליישם את הרעיון, אולם ראינו לנכון "להכין את הקרקע" ולהציג אותו בפני הילדים. בשיחת הכנה,הסברנו לילדים כי המטרה של הצגת שיעורי הבית היא לצורך למידה כיתתית ויש מקום להערות בונות בלבד.
ילדים אשר ידענו שיש להם בעיות ניסוח ,אשר הצגת תשובותיהם יכולה לפגוע בדימוי החברתי שלהם,ידענו אותם מראש לגבי מועד הצגת תשובותיהם במליאה.
חשוב לציין שבתחילה חששו הילדים מהיחשפות זו, אולם מהר מאד התרגלו ואף ביקשו להציג את תשובותיהם .ככל שעבר הזמן שמנו לב שמספר התשובות הדורשות שינוי הלך ופחת, והתשובות שהוקרנו במליאה עמדו בקריטריונים של כתיבה נכונה.
